[9] The mosaic was located in an ancient synagogue in a Late Roman and Byzantine-period Jewish village about one kilometre (0.6 mile) northwest of Tel Rehov in what is now northeast Israel.

The hall was destroyed by a fire and rebuilt in the following century, with the addition of a bemah, a new mosaic floor and a plaster coating for the walls and pillars, decorated with several inscriptions.

An archaeological excavation of the site in 1973, led by a team under IAA's Fanny Vitto, revealed the mosaic and its content, which has been on display at the Israel Museum in Jerusalem since 1978.

It is followed by an appendix where it lists some eighteen towns in the vicinity of Sebaste (the ancient city of Samaria) whose fruits and vegetables were exempt from tithes and the stringencies applied to Seventh Year produce.

"[22] The eight regions described by the mosaic are: the area of Scythopolis (now Beit She'an) and the Jordan Valley, Susita (Hippos) and its neighbouring settlements on the east bank of the Sea of Galilee, Naveh (now Nawa, Syria) in the Roman province of Arabia Petraea, Tyre, Lebanon and its neighbouring cities to the south, the Land of Israel proper, the cities of Paneas and Caesarea Maritima, and finally villages in the vicinity of Sebaste.

[24] Rabbi Judah HaNasi also made Beit Gubrin exempt from tithes and from the seventh-year observance, since that stretch of country had been settled by the Idumaeans (Esau's descendants) when the Jewish people returned from the Babylonian captivity.

[42] The towns that are of a dubious nature in the region of Naveh[43] [are as follows]: Ṣeir,[44] Ṣayyer,[45] Gashmai,[46] Zayzūn,[47] Renab and its ruin,[48] Igorei Ḥoṭem,[49] and the fortified city (kerakh) of the son of Harag.

[29][50][Excursus: The import of detailing the above frontier towns and villages was to show the boundaries of the Land of Israel as retained by the Jews who returned from the Babylonian captivity.

15 kilometers (9.3 mi) north of Akko, according to the Mishnah (Demai 1:3 and Gittin 1:2), were the extent of the northern boundary settled by Jews returning from the Babylonian captivity in the days of Ezra.

[53] Although the towns and villages (listed below) were traditionally outside of the territorial bounds occupied by Jews returning from Babylonia, these cities nevertheless attracted Jewish settlement.

[af] In addition, fruits and vegetables grown in the Land of Israel were often transported northward, along the route known as the Ladder of Tyre (Jewish Palestinian Aramaic: סולמיה דצור‏ sûləmith dəṢûr).

In a broader sense, the list of frontier towns and villages herein named represent the geographical limits of regulations imposed upon all agricultural produce, making them fully liable to tithing and to sabbatical-year restrictions within that same border, or, in the event of being purchased from the common people of the land, to separate therefrom only the demai-tithe.

[62] The boundaries of the Land of Israel, [that is to say], the place h[eld][63] by those returning from Babylonia, [are as follows]: The passage of Ashkelon,[64] the wall of Sharoshan Tower [of Caesarea],[aj] Dor,[ak] the wall of Akko, the source of the spring of Ǧiyāto[65] and Ǧiyāto itself,[66] Kabri[tha],[67] [B]eit Zanitha,[68] the Castle of Galilee,[69] Quba'ya of Ayata,[70] Mamṣi’ of Yarkhetha,[71] Miltha of Kurayim,[72] Saḥratha of Yatī[r],[73] [the riveri]ne brook of Baṣāl,[74] Beit 'Ayit,[75] Barashatha,[76] Awali of Battah,[77] the mountain pass of 'Iyyon,[78] Massab Sefanḥa,[79] the walled city of B[ar-Sa]nnigora,[80] the Upper Rooster of Caesarion,[81] Beit Sabal,[82] Ḳanat,[83] Reḳam,[84] Trachonitis[al] [of] Zimra[85] which is in the region of Buṣrah,[86] Yanqah,[37] Ḥeshbon,[am] the brook of Zered,[87] Igor Sahadutha,[88] Nimrin,[an] Melaḥ of Zayzah, Reḳam of Ǧayāh,[89][ao] the Gardens of Ashkelon[90] and the great road that leads into the desert.

[91] These are the fruits that are prohibited in Paneas[92] on the sabbatical-year,[ap] but in the remaining years of the seven-year cycle they are tithed entirely as demai-produce: Rice, walnuts, sesame, Egyptian broad beans,[27] [and] there are those who also say early ripening Damascene plums,[93] lo!

[95] The Jerusalem Talmud (Shevi'it 6:1) relates how Rabbi Phinehas ben Jair, a priest of Aaron's lineage, and others with him, used to go down into the marketplace of the Saracens in Ashkelon to buy wheat during the Seventh Year, and return to their own city, and immerse themselves in order to eat their bread (Terumah) in a state of ritual purity.]

These fruits are tithed as demai-produce in Caesarea: wheat and [if] bread stuffs the dough-portion is always removed, but as for wine and [olive] oil, dates, rice and cumin, lo!

"[98] The reason for this exemption is explained by Talmudic exegete, Solomon Sirilio, as being that these villages in Samaria and their suburbs had the status of feudal or usufruct lands given by grant from the state to farm-laborers.

[100] The following list of towns concerns those hamlets held by the state in the region of Sebaste (the biblical city of Samaria) and which were, therefore, exempt from the laws of tithing.

[120][bb] The towns in Samaria that were exempt from tithing have been understood to mean that they were farmsteads owned by non-Jewish landlords, which made the fruits grown in those villages permitted to be taken in the Seventh-year and in other years (see supra).

"[121] In contrast, the Mishnah, compiled by Rabbi Judah HaNassi in 189 CE, mentions other cities and towns of Samaria, such as Badan and Gebaʻ, that require tithing of produce.

שלום הפירות הללו אסורין בבית שאן בשביעית ובשאר שבוע מתאסרין[bd] דמי הקישואין והאבטיחין והממלפפונות והאסטפליני והמינתה הנאגרת בפני עצמה ופול המצרי הנאגד בשיפה והקפלוטות מן העצרת עד החנוכה והזירעונין והקצע והשמשמין והחרדל והאורז והכמן והתורמסין היבישין והאפונין הגמלונין הנימכרין במידה והשום ובצלין בני מדינה הנימכרין במידה והבולבסין והתמרין אפסיות והיין והשמן בשביעית שביעית שני שבוע דמי והפת חלה לעולם אילו המקומות המותרין סביבות בית שאן מן הדרום שהיא פילי דקמפון עד חקלה חיורתה מן המערב שהיא פילי דזיירה עד סוף הרצפה מן הצפון שהיא פילי דסכותה עד כפר קרנוס וכפר קרנוס כבית שאן ומן המיזרח שהיא פילי דזבלייה עד נפשה דפנוקטייה ופילי דכפר זמרין ופילי ראגמה[136] לפנים מן השער מותר ולחוץ אסור העיירות האסורות ביתחום סוסיתה עינוש ועינחרה ודמבר עיון ויערוט וכפר יחריב ונוב וחספייה וכפר צמח ורבי היתיר כפר צמח העיירות שהן ספיק בתחום נווה ציר וצייר וגשמיי וזיזון ורנב וחרבתה ואיגרי חוטם וכרכה דבר הרג העיירות אסורות בתחום צור שצת ובצת ופימצובה וחנותה עלייתה וחנותה ארעייתה וביברה וראש מייה ואמון ומזה היא קסטלה וכל מה שקנו ישראל נאסר תחומי ארץ ישראל מקום שה[חזיקו][137] עולי בבל פורשת אשקלון וחומת מיגדל שרושן דור וחומת עכו וראש מי גיאתו וגיאתו עצמה וכבר[תה וב]ית[137] זניתה וקסטרה רגלילה וקובעייה ראייתה וממצייה דירכתה ומלתה דכוריים וסחרתה דיתי[ר ונחל]ה[137] דבצאל ובית עיט וברשתה ואולי דבתה וניקבתה רעיון ומסב ספנחה וכרכה רב[ר ס]נגורה[138] ותרנגולה עלייה דקיסריון ובית סבל וקנת ורקם טרכון זימרה דמתחם לבוצרה ינקה זחשבון[139] ונחלח[140] דזרד איגר סהדותה נימרין ומלח רזיזה רקם דגיאה וגנייה דאשקלון ודרך הגדולה ההולכת למירבר[141] הפירות הללו אסורין בפנים[142] בשביעית ובישאר שני שבוע הן מתעסרין דמיי משלם האורז והאגוזין והשמשמין ופול המצרי יש אומרין אוף אחוניות הבכירות הדי[143] אלו בשביעית שביעית ובשאר שני שבוע הן מתעסרין וריי[144] ואפילו מן תרנוגלה עלייה ולחוצ הפירות הללו מתעסרין דמיי בקסרין החיטין והפת חלה לעולם והיין והשמן והתמרין והאורז והכמן הרי אלו מותרין בשביעית בקסרין ובישאר שני שבוע הן מתקנין דמיי ויש אוסרין בולבסין הלבנין הבאין מהר המלך ועד איכן סביב לקיסרין עד צוורנה ופנדקה דטביתה ועמודה ודור וכפר סבה ואם יש מקום שקנו אותו ישראל חוששין לו רבותינו שלום העיירות המו<ת>דות[145] בתחום סבסטי איקבין וכפר כסדיה ועיר[146] ואזילין ושפירין ועננין ובלעם עלייתה ומזחרו ודותן וכפר מייה ושילתה ופנטאקומוותה ולבייה ופרדיסלייה ויצת וארבנורין וכפר יהודית ומונרית ופלגה דשלאף